גמרא
פירוש
וְלוֹקְמַהּ בְּגַזְלָן.
מִשּׁוּם דְּקָא בָּעֵי לְמִיתְנָא סֵיפָא מָכַר לוֹ פָּרָה מָכַר לוֹ טַלִּית אדְּדַוְקָא מָכַר דְּהָוֵה לֵיהּ יֵאוּשׁ וְשִׁינּוּי רְשׁוּת אֲבָל לֹא מָכַר דְּהָדְרָא לֵיהּ לָא תְּנָא רֵישָׁא נָמֵי מָכַר.
וְסֵיפָא נָמֵי נְהִי דְּמִיָּיאַשׁ מִגּוּפַיהּ מִדְּמֶיהָ מִי מִיָּיאַשׁ לָא צְרִיכָא בדְּמִית גַּזְלָן דִּתְנַן גהַגּוֹזֵל וּמַאֲכִיל אֶת בָּנָיו וְהִנִּיחַ לִפְנֵיהֶם פְּטוּרִים מִלְּשַׁלֵּם.
וְלוֹקְמַהּ בְּיוֹרֵשׁ.
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר דרְשׁוּת יוֹרֵשׁ לָאו כִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ דָּמֵי שַׁפִּיר אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר רְשׁוּת יוֹרֵשׁ כִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ דָּמֵי מַאי אִיכָּא לְמֵימַר.
וְעוֹד קַשְׁיָא לֵיהּ לְאַבָּיֵי מִפְּנֵי שֶׁאַחְרָיוּתוֹ עָלָיו וְאֵין אַחְרָיוּתוֹ עָלָיו מִפְּנֵי שֶׁהִיא חוֹזֶרֶת לוֹ וְאֵינָהּ חוֹזֶרֶת לוֹ מִיבְּעֵי לֵיהּ.
אֶלָּא כִּדְרָבִין בַּר שְׁמוּאֵל דְּאָמַר רָבִין בַּר שְׁמוּאֵל מִשְּׁמֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל הַמּוֹכֵר שָׂדֶה לַחֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא בְּאַחְרָיוּת אֵין מֵעִיד לוֹ עָלֶיהָ מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידָהּ בִּפְנֵי בַּעַל חוֹבוֹ.
וְדַוְקָא בַּיִת אוֹ שָׂדֶה אֲבָל פָּרָה וְטַלִּית לָא מִיבַּעְיָאמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
אקשינן, אי הכי ליתני גזל, פיר׳ ליתני הכי גזל לו בית גזל לו שדה אין מעיד לו עליה, והוינן מוקמי לה כגון שגזל ראובן שדה שמעון ובא יהודה ותבע ראובן ואמ׳ כי זו בידי ויש לשמעון עדים בה וליהודה עדים, לא יכול שמעון להעיד כי זו השדה אינה של יהודה משום הך טעמא דאמרן.
ופרקינן, משום דקא בעי למיתנא סופה דבר שיוכל להעיד בו, ואי את מוצאו אלא במכר כגון שגזל פרת שמעון ומכרה ללויא ובא יהודה ערער עליה כיון דאין לו בה לשמעון שום דברת דהא איכא ייאוש דסתם גזילה ייאוש בעליםב ושינוי רשות דאע״ג דאיתי שהדי דדידיה היא לא מצי לאפוקי מלוי, הילכך מצי לאסהודי דהאי פרה לאו דיהודה, דאי תני ראובן גזל פרת שמעון ובא יהודה ערער עליה לא מצי שמעון לאסהודי דלאו דיהודה היא דאיכא למימר משום הכי מסהיד [כי] היכי דתיקום ביד ראובן והדר מפיק לה, דייאוש כדי לא קאני, הילכך כיון דהוה בעי למיתנא סיפא מכר תנא רישא נמי מכר.
אקשינן, וסופה נהי דמייאש מגופה מדמיה מי מייאש, פיר׳ אפילו כי מכר ראובן הפרה אמאי מצי שמעון לאסהודי דלאו דיהודה היא והא זכות אית ליה בקיומה ביד לוי, דאע״ג דלא הדרא ליה גופה מצי תבע ראובן בדינא דהאי תרותא דזבינת ללוי דידי היא ושקיל דמיה מיניה, דאי אוקי יהודה שהדי דדידיה הויא וטעין דראובן גזלה הנהו דמי דקא שקיל ולא גופה וכי הדר שמעון תבע ראובן אמ׳ ליה ראובן מכדי הדא גזילה הויא אי דידך לאו דיהודה היא ואי דיהודה לאו דידך היא, הך דקדמי שהדי זכי ומפסיד שמעון דידיה. ופרקינן, לא צריכה דמית גזלן ולית ליה לשמעון מאן ליתבע בדמי דתנן הגוזל ומאכיל את בניו וכול׳.
אקשינן, ולוקמה ביורש, פיר׳ ירש פרה גזולה שנגזלה לשמעון ובא יהודה וערער על היורש כי גזלתני את זו הפרה יכול שמעון לומר דלאו דיהודה היא דהא לית ליה בקיומה ביד יורש שום זכות לא דגופא ולא דדמי.
ודחינן, הניחא לרבא דאמ׳ בריש פרק הגוזל בתרא (קיא:) רשות יורש לאו כרשות לוקח ולא קאני יורש לההיא גזילה וכמאן דלא נפקא לה גזילה מרשות גזלן דמיא דליכא שינוי רשות ומיחייב הגזלן לאהדורי הגזילה למרה בעינה ליכא לאקשוי, דהא ליכא לאוקומה ביורש משום דלא מצי שמעון לאסהודי ליורש דניחא ליה דהדרא ליה הפרה והוה ליה נוגע בעדותו, אלא אליבא דרמי בר חמא (שם) דאמ׳ רשות יורש כרשות לוקח דאמי ואישתני ליה רשות גבי יורש כדאשתני גבי לוקח וקנייה יורש לההיא גזילה דהוה ליה ייאוש ושינוי רשות כדקני לוקח מאי איכא למימר אמאי לא קא מוקים לה ביורש.
ואפילו הכי אי דחית האי סברא עוד קשיא ליה לאביי, האי מפני שאחריותו ושאין אחריותו, שחוזרת ושאין חוזרת מיבעי ליה, דליתני הכי מכר לו בית מכר לו שדה אין מעיד לו עליה מפני שחוזרתג וכול׳.
אלא לעולם כדקתאני וליכא גזילה, מיהו כגון שמכר ראובן שדהו לשמעון בלא אחריות ובא יהודה וערער עליה, לא יעיד ראובן דלאו דיהודה היא דזכות היא לו עמידתה ביד שמעון, שאם יש על ראובן מלוה קודם אותו מכר יבוא מלוהו ויטרוף ויִגְבֵּההָ בחובו, אבל פרה לא מיבעיא [מד ע״ב] אי לוה ראובן סתם דלא משתעבדא, דמטלטלי לא משתעבדי למלוה למיטרף אלא אפילוד עשאה אפותיקי לבעל חובו וזבנה לשמעון לא מצי מלוהו לאפוקה משמעון כדרבא, הילכך כיון דלית ליה לראובן שום זכות בקיום הפרה ביד שמעון מצי מסהיד עלה.
אקשינן, וליחוש דילמא כשלוה ראובן שעבד קרקעותיו למלוה ושעבד זו הפרה אגבן, דדין המלוה להוציאה מיד הלוקח, דאמ׳ רבאה אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי גאבי מקרקעי וגאבי מטלטלי,ו ואמ׳ רב חסדא והוא דכתב לווה למלוה דלא כאסמכתא, פיר׳ שלא אמ׳ לו אם לא תמצא קרקע תגבה מטלטלי, ודלא כטופסי דשטרי פיר׳ אי לא כתב ליה שלא כטופסי דשטרי לא קני מטלטלי והנה הפרה עומדת בפני בעל חובו. ופרקינן, הכא במאי עסיקינן כגון שלקח הפרה ומכרה לאלתר דליכא למיחש דשיעבדה אגב מטלטלי.
אקשינן, וליחוש דילמא שיעבד מה שקנה ומה שעתיד לקנות, מדלא חייש להכי שמ׳ מינ׳ דהיכא דכתב לוה למלוה מה שאני עתיד לקנות וקנה אחר כן ומכר לא נשתעבד למלוה, והא מילתא שקלו בה וטרו בה בסוף פרק מי שמת (קנז.) ולא פשטוה.
אלא לא תימא כגון שלקח ומכר לאלתר, אלא כגון דאמרי עדים כשבאו להעיד בראובן ידעינן בראובן שלא היה לו קרקע (ל)[מ]עולם, וכיון דליכא למיחש דשעבדה אגב לית ליה כגון זה זכותא, פיר׳ צריכין העדים שיעידו כי זהז האיש לא פירש ממנו מהיותו עד היום הזה, וכי האי גונא גרסינן בהאשה רבה ביבמות (פח.) נישאת ואחר כך בא בעלה וכול׳, ומסקינן בה לא צריכא כגון דאתו תרי ואמרי אנן הוינן בהדיה מכי נפק ועד השתאח.
אקשינן, והיכי מצי לאסהודי ראובן אע״ג דזבין ההיא פרה שלא באחריות אם באו עדים והעידו כי של יהודה היא יחזור שמעון עליו, דאמ׳ רב פפא אע״ג דאמור רבנן המוכר (שטר חובו) [שדה] לחבירו וכול׳, והנה לזכות עצמו מעיד. ופרקינן, הכא במאי עסיקנן בששמעט (מוכר) [קונה] כי אותה פרה שקנה מראובן בת פרתו היתה ושלו מכר, דברור לו כי בשקר העידו עידי יהודה, ואפילו אילו נלקחת לו לא היה חוזר שלא כדין על ראובן, והילכך ליכא זכות כלל ורב חביבאי פליג על רב פפא.
מקצת [מפרשים]כ פיר׳ משום הכי נקיט בת חמורו ולא בת פרתו, אגב דאיצטריך לו לקמן למימר בת חמורו קאמ׳ הכי נמי ולאו (משום) דוקא.
הא דרבון בר שמואל אוקימנה [מה ע״א] בשאין ללוה לפניו קרקע ולא ניחא ליה דליהוי רשע דכתיב (תהילים לז, כא) לוה רשע ולא ישלם, ובלוקח לא חייש לכי האי גונא דאמ׳ ליה על כן מכרתי בלא אחריות והיה לך להיזהר, עד הנה פירוש רב״ס ז״ל.
רבי׳ יוסף הלוי ז״ל: הא [מג ע״ב] דתנו רבנן מכר לו בית מכר לו שדה אין מעיד לו עליה וכול׳, פירשה רבי׳ הרב זצ״לל בהלכות דיליה פירוש מבואר שאינו צריך לפנים ולא לפני לפנים.מהדורת הרב יקותיאל כהן, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד
ופרקינן, משום דקא בעי למיתנא סופה דבר שיוכל להעיד בו, ואי את מוצאו אלא במכר כגון שגזל פרת שמעון ומכרה ללויא ובא יהודה ערער עליה כיון דאין לו בה לשמעון שום דברת דהא איכא ייאוש דסתם גזילה ייאוש בעליםב ושינוי רשות דאע״ג דאיתי שהדי דדידיה היא לא מצי לאפוקי מלוי, הילכך מצי לאסהודי דהאי פרה לאו דיהודה, דאי תני ראובן גזל פרת שמעון ובא יהודה ערער עליה לא מצי שמעון לאסהודי דלאו דיהודה היא דאיכא למימר משום הכי מסהיד [כי] היכי דתיקום ביד ראובן והדר מפיק לה, דייאוש כדי לא קאני, הילכך כיון דהוה בעי למיתנא סיפא מכר תנא רישא נמי מכר.
אקשינן, וסופה נהי דמייאש מגופה מדמיה מי מייאש, פיר׳ אפילו כי מכר ראובן הפרה אמאי מצי שמעון לאסהודי דלאו דיהודה היא והא זכות אית ליה בקיומה ביד לוי, דאע״ג דלא הדרא ליה גופה מצי תבע ראובן בדינא דהאי תרותא דזבינת ללוי דידי היא ושקיל דמיה מיניה, דאי אוקי יהודה שהדי דדידיה הויא וטעין דראובן גזלה הנהו דמי דקא שקיל ולא גופה וכי הדר שמעון תבע ראובן אמ׳ ליה ראובן מכדי הדא גזילה הויא אי דידך לאו דיהודה היא ואי דיהודה לאו דידך היא, הך דקדמי שהדי זכי ומפסיד שמעון דידיה. ופרקינן, לא צריכה דמית גזלן ולית ליה לשמעון מאן ליתבע בדמי דתנן הגוזל ומאכיל את בניו וכול׳.
אקשינן, ולוקמה ביורש, פיר׳ ירש פרה גזולה שנגזלה לשמעון ובא יהודה וערער על היורש כי גזלתני את זו הפרה יכול שמעון לומר דלאו דיהודה היא דהא לית ליה בקיומה ביד יורש שום זכות לא דגופא ולא דדמי.
ודחינן, הניחא לרבא דאמ׳ בריש פרק הגוזל בתרא (קיא:) רשות יורש לאו כרשות לוקח ולא קאני יורש לההיא גזילה וכמאן דלא נפקא לה גזילה מרשות גזלן דמיא דליכא שינוי רשות ומיחייב הגזלן לאהדורי הגזילה למרה בעינה ליכא לאקשוי, דהא ליכא לאוקומה ביורש משום דלא מצי שמעון לאסהודי ליורש דניחא ליה דהדרא ליה הפרה והוה ליה נוגע בעדותו, אלא אליבא דרמי בר חמא (שם) דאמ׳ רשות יורש כרשות לוקח דאמי ואישתני ליה רשות גבי יורש כדאשתני גבי לוקח וקנייה יורש לההיא גזילה דהוה ליה ייאוש ושינוי רשות כדקני לוקח מאי איכא למימר אמאי לא קא מוקים לה ביורש.
ואפילו הכי אי דחית האי סברא עוד קשיא ליה לאביי, האי מפני שאחריותו ושאין אחריותו, שחוזרת ושאין חוזרת מיבעי ליה, דליתני הכי מכר לו בית מכר לו שדה אין מעיד לו עליה מפני שחוזרתג וכול׳.
אלא לעולם כדקתאני וליכא גזילה, מיהו כגון שמכר ראובן שדהו לשמעון בלא אחריות ובא יהודה וערער עליה, לא יעיד ראובן דלאו דיהודה היא דזכות היא לו עמידתה ביד שמעון, שאם יש על ראובן מלוה קודם אותו מכר יבוא מלוהו ויטרוף ויִגְבֵּההָ בחובו, אבל פרה לא מיבעיא [מד ע״ב] אי לוה ראובן סתם דלא משתעבדא, דמטלטלי לא משתעבדי למלוה למיטרף אלא אפילוד עשאה אפותיקי לבעל חובו וזבנה לשמעון לא מצי מלוהו לאפוקה משמעון כדרבא, הילכך כיון דלית ליה לראובן שום זכות בקיום הפרה ביד שמעון מצי מסהיד עלה.
אקשינן, וליחוש דילמא כשלוה ראובן שעבד קרקעותיו למלוה ושעבד זו הפרה אגבן, דדין המלוה להוציאה מיד הלוקח, דאמ׳ רבאה אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי גאבי מקרקעי וגאבי מטלטלי,ו ואמ׳ רב חסדא והוא דכתב לווה למלוה דלא כאסמכתא, פיר׳ שלא אמ׳ לו אם לא תמצא קרקע תגבה מטלטלי, ודלא כטופסי דשטרי פיר׳ אי לא כתב ליה שלא כטופסי דשטרי לא קני מטלטלי והנה הפרה עומדת בפני בעל חובו. ופרקינן, הכא במאי עסיקינן כגון שלקח הפרה ומכרה לאלתר דליכא למיחש דשיעבדה אגב מטלטלי.
אקשינן, וליחוש דילמא שיעבד מה שקנה ומה שעתיד לקנות, מדלא חייש להכי שמ׳ מינ׳ דהיכא דכתב לוה למלוה מה שאני עתיד לקנות וקנה אחר כן ומכר לא נשתעבד למלוה, והא מילתא שקלו בה וטרו בה בסוף פרק מי שמת (קנז.) ולא פשטוה.
אלא לא תימא כגון שלקח ומכר לאלתר, אלא כגון דאמרי עדים כשבאו להעיד בראובן ידעינן בראובן שלא היה לו קרקע (ל)[מ]עולם, וכיון דליכא למיחש דשעבדה אגב לית ליה כגון זה זכותא, פיר׳ צריכין העדים שיעידו כי זהז האיש לא פירש ממנו מהיותו עד היום הזה, וכי האי גונא גרסינן בהאשה רבה ביבמות (פח.) נישאת ואחר כך בא בעלה וכול׳, ומסקינן בה לא צריכא כגון דאתו תרי ואמרי אנן הוינן בהדיה מכי נפק ועד השתאח.
אקשינן, והיכי מצי לאסהודי ראובן אע״ג דזבין ההיא פרה שלא באחריות אם באו עדים והעידו כי של יהודה היא יחזור שמעון עליו, דאמ׳ רב פפא אע״ג דאמור רבנן המוכר (שטר חובו) [שדה] לחבירו וכול׳, והנה לזכות עצמו מעיד. ופרקינן, הכא במאי עסיקנן בששמעט (מוכר) [קונה] כי אותה פרה שקנה מראובן בת פרתו היתה ושלו מכר, דברור לו כי בשקר העידו עידי יהודה, ואפילו אילו נלקחת לו לא היה חוזר שלא כדין על ראובן, והילכך ליכא זכות כלל ורב חביבאי פליג על רב פפא.
מקצת [מפרשים]כ פיר׳ משום הכי נקיט בת חמורו ולא בת פרתו, אגב דאיצטריך לו לקמן למימר בת חמורו קאמ׳ הכי נמי ולאו (משום) דוקא.
הא דרבון בר שמואל אוקימנה [מה ע״א] בשאין ללוה לפניו קרקע ולא ניחא ליה דליהוי רשע דכתיב (תהילים לז, כא) לוה רשע ולא ישלם, ובלוקח לא חייש לכי האי גונא דאמ׳ ליה על כן מכרתי בלא אחריות והיה לך להיזהר, עד הנה פירוש רב״ס ז״ל.
רבי׳ יוסף הלוי ז״ל: הא [מג ע״ב] דתנו רבנן מכר לו בית מכר לו שדה אין מעיד לו עליה וכול׳, פירשה רבי׳ הרב זצ״לל בהלכות דיליה פירוש מבואר שאינו צריך לפנים ולא לפני לפנים.מהדורת הרב יקותיאל כהן, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד
הערות
א ורשב״ם פי׳ דמכר שלא באחריות, ועי׳ תוס׳ ד״ה דוקא.
ב ודלא כרשב״ם ורגמ״ה דכתבו דשמעינהו מתיאש. והמאירי כתב: ואע״פ שסתם גזילה אין בה יאוש מ״מ אתה מפרשה שנתיאש בבירור עכ״ל, וכ״כ הטור חו״מ סי׳ לז וגם הטור בסי׳ שס״א כתב דסתם גזילה לא הוי יאוש בעלים ועי׳ דרישה סי׳ שסח סק״ד דהקשה מדוע כתב הטור בסתמא בסי׳ שס״א דסתם גזילה לא הוי יאוש בעלים כיון דלרא״ש בליסטים ישראל הוי יאוש ועי׳ ש״ך סי׳ שסח ס״ק ב.
ג עי׳ ריטב״א.
ד רבינו דילג על הקטע ואע״ג דכתב ליה וכו׳ – ונראה דלא גרסו, וכתכ הדק״ס דכן ליתא קטע זה בכל הכ״י וביד רמ״ה.
ה וכ״ה בכמה כת״י לגמ׳, וכ״ה בד׳ פיזרו ווניציא בסילאה ולובלין של״ו בגמ׳ וברש״י, והגיה המהרש״ל בדפוס הראשון כלפנינו משום דאמר עלה רב חסדא. אבל כ״ה גם ברי״ף (דק״ס) וכ״ה בריטב״א. וגירסתינו רבה.
ו וכ״ה ברא״ש ובריטב״א וכן הגיה המהרש״ל. וגירסתינו קני מטלטלי קני.
ז כ״כ ר״ח מובא ברשב״ם ועוד ראשונים, ודחוהו הרשב״א והרמב״ן ועוד ראשונים שאי אפשר שישן בשעה שישנו ולא זזה ידו מתוך ידו מעולם. וכתב הרשב״א שכל שמעידין שכניו המורגלין אצלו דלא הרגשנו בו שהיה לו קרקע, וכ״כ הרמ״ה והרמב״ן ועוד ראשונים.
ח ועי׳ רשב״א שדחה ראיה זו.
ט פי׳ ועי״ז הכיר.
י נראה דצ״ל רב זביד וכגירסתינו.
כ רשב״ם רגמ״ה ורמ״ה.
ל הרי״ף ובדפי הרי״ף דף כג ע״ב – כד ע״א.
הערות
Gemara
Peirush